פסק-דין בתיק ת"ק 000642/03

1.         רכבה של התובעת נפגע בתאונת דרכים ביום 20.9.02, בעת שרכבו של הנתבע (מונית) פגע בו מאחור. התובעת עותרת לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה עקב האירוע, ואשר בגינם לא פוצתה על ידי חברת הביטוח שביטחה את רכבה.

2.         במהלך הדיון שהתקיים בתיק זה ביום 4.6.03 בפני כב' השופט בשן, טען הנתבע כי אינו חולק על אחריותו לתאונה ולנזקים שנגרמו, אך ביקש להגיש הודעה לצד שלישי.

3.         ביום 12.6.03 אכן הוגשה ע"י הנתבע הודעה לצדדים השלישיים. צד ג' 1 הוא סוכן ביטוח, ולגבי צד ג' 2 נטען כי היא סוכנות ביטוח.

4.         טענת הנתבע היא, כי על הצדדים השלישיים לשפותו בגין כל סכום שיחויב בו, וזאת כיוון שאלו הציגו בפניו מצג שווא כאילו רכבו מבוטח במועד התאונה בביטוח מקיף, למרות שבפועל לא היה מבוטח כלל.

לטענת הנתבע, הוא היה מבוטח באמצעות הצדדים השלישיים בחברת הביטוח "אריה", לתקופה שבין 1.8.2001 ועד 31.7.2002, בגין מונית אחרת (מס' רישוי 25-357-44 - נספח ג' להודעה לצד שלישי).

לקראת סוף תקופת הביטוח רכש מונית אחרת (היא המונית-מס' רישוי 25-910-38 - שהייתה מעורבת בתאונה נשוא הדיון בתיק זה) וביום 28.7.01 מלא אצל צד ג' 1 הצעת ביטוח לצורך עריכת ביטוח למונית החדשה לתקופה שבין 1.8.2002 ועד 31.7.2003 (נספח א' להודעה לצד שלישי). הנתבע אף חתם על הוראה לחיוב חשבון (נספח ב' להודעה לצד שלישי, ללא תאריך וללא הפנייה לפוליסה מסויימת).

הנתבע טוען כי רק לאחר האירוע, דהיינו יותר מחודש וחצי לאחר שהגיש את הצעת הביטוח, התברר לו כי לא נכרת כלל חוזה ביטוח והצעתו לא התקבלה ע"י חברת הביטוח. להודעה לצד שלישי אף צורף (נספח ד') מכתב מחברת הביטוח "אריה" מיום 20.10.02 הקובע כי אין באפשרות החברה לתת כיסוי ביטוחי עבור רכבו של התובע, בשל היותו רכב מסוג זוטובוס.

לטענת הנתבע, מדובר היה בחידוש פוליסה, ובנסיבות העניין בהן אף חתם על הוראת קבע לחיוב, היה לו יסוד סביר להניח כי הוא מבוטח. כיוון שהצדדים השלישיים לא הודיעו לו כי אינו מבוטח - עליהם לפצותו בגין כל סכום בו יחויב, שבו הייתה צריכה לשאת חברת הביטוח - אם היה רכבו מבוטח.

5.         צד ג' 1 טען כי הוא מהווה אך חוליית קשר בין המבטח והמבוטח, כי הוא העביר את הצעת הביטוח דרך סוכנות הביטוח לחברת הביטוח, ובכך מלא את תפקידו, שהרי הוא אינו מוסמך לאשר או לדחות הצעת ביטוח.

בעדותו בפני הוסיף וטען כי אין מדובר בחידוש פוליסה, אלא בהצעה חדשה לגביה היה צורך לקבוע תנאי פוליסה חדשים. עוד העיד צד ג' 1 כי הוא עדכן את התובע בכל עת שזה פנה אליו, כי הצעת הביטוח עדיין לא התקבלה. בהתאם לכך, לא חוייב גם התובע בגין הפוליסה, כיוון שזו לא הייתה קיימת כלל.

6.         צד ג' 2 טען כי הוא אינו מהווה סוכנות ביטוח, אלא חברת החזקות, ואילו ההודעה לצד שלישי הייתה צריכה להישלח לסיני סוכנות לביטוח בע"מ, ולא כפי שנרשם.

7.         השאלה המתעוררת היא כיצד על סוכן ביטוח לנהוג, כאשר הוא מעביר הצעת ביטוח למבטח ועדיין לא ניתנה תשובת המבטח? האם יימצא אחראי לכך שהמבוטח היה חסר כיסוי ביטוחי בתקופה זו?

8.         בהתאם לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") נקבעה מהותו של חוזה הביטוח . חוזה הביטוח, בדרך כלל, הוא וולנטרי ואין חובה לכרתו, דהיינו, לא המבוטח חייב לכרות החוזה ולא המבטח חייב לבטח (למעט חריגים, דוגמת ביטוח מפני חבות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975).

על כריתת חוזה הביטוח חלים דיני הכריתה הכלליים הקבועים בחוק החוזים, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") (ראה: ע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח נ' נועם אורים, פד"י מ"ה(2) 811, 819). בהתאם לחוק החוזים - חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול. הצעה לבדה אינה מספקת לכריתת חוזה ונדרש קיבול. הקיבול יהיה בהתאם לסע' 6  לחוק החוזים - לא בשתיקה.

9.         חוק חוזה הביטוח קובע חריג, כאשר במקרה אחד שתיקת המבטח - בהתייחס להצעת המבוטח - תחשב כהסכמתו וכקיבול ההצעה. חריג זה מגולם בסע' 9 (ב) לחוק חוזה הביטוח, והוא מתייחס לחידוש פוליסה. זהו מקרה בו מדובר בהארכת תוקף פוליסה קיימת, לתקופה נוספת. אם המבוטח מציע למבטח בכתב, לא יאוחר מ- 30 יום לפני תום תקופת הביטוח המקורית, להאריכה לתקופה נוספת - המבטח יוחזק כמסכים להארכה, אלא אם יודיע על סירובו תוך 15 יום ממסירת ההצעה.

מחריג זה ניתן ללמוד על הכלל: בהעדר קיבול מפורש - אין חוזה ביטוח. כלל זה תואם, כמובן, גם את הקבוע בסע' 6 (ב) לחוק החוזים.

10.        סע' 32 לחוק חוזה הביטוח מגדיר סוכן ביטוח כמתווך בין מבוטחים ומבטחים.

תווך הוא פעולה של הפגשת צדדים. המתווך אינו מבצע בשם השולח או במקומו פעולה משפטית. עזם זאת, קבע המחוקק בסע' 33 לחוק חוזה הביטוח שליחות סטטוטורית באומרו כי הסוכן הוא שלוחו של המבטח לעניין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולעניין כריתת החוזה. מאחר והסוכן הוא שלוחו של המבטח לעניין המשא ומתן לקראת כריתת החוזה, מוטלת עליו החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת בעת המשא ומתן.

בהתאם לסעיף 36 לחוק חוזה הביטוח, לעניין שליחות הסוכן יחולו הוראות חוק השליחות, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק השליחות"). בהתאם לסע' 5 (א) לחוק השליחות - השליחות חלה על כל פעולה הדרושה באופן סביר לביצועו התקין של נושא השליחות. סוכן הביטוח, אם כן, מוסמך לעשות את כל שנדרש לקראת כריתת חוזה הביטוח (כמו - קבלת פרטים מהמבוטח, בירור אינפורמציה, הצגת תנאי כיסוי ועוד), כמו כן נקבע סוכן הביטוח, בסע' 35 לחוק חוזה הביטוח, כשלוחו של המבוטח לעניין מתן הודעות מהמבוטח למבטח.